הָיֹה הָיָה, בִּזְמַן אַחֵר, בְּאֶרֶץ קְרוֹבַת לִבִּי, שַׁלִּיט עַרמוּמִי וּדְמָגוֹגִי בְּשֵׁם בִּן עמי, וְלַהֲקַת מִפְלָגוֹת הַמְבַקְּשׁוֹת הֲטָבוֹת וּסְלִיחוֹת לַאֲנָשָׁיו עַל חֶשְׁבּוֹן תַּקְצִיב הַמְּדִינָה וְכָל תּוֹשְׁבֶיהָ.

יְהוּדִי פִּיּוּטִי, שֶׁטוֹבַת יִשְׂרָאֵל פַּעֲמָה בְּלִבּוֹ, הִלְחִין שִׁיר לְשִׁלְטוֹן הַמּוֹצֵא שָׁלוֹם לְתּוֹשְׁבָיו, רוֹדֵף צֶדֶק וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, וּמֵגֵן עַל הַמְּדִינָה מֵאוֹיְבֶיהָ בְּכָל דּוֹר — שִׁלְטוֹן בַּעַל חָכְמַת לֵב.

שְׁמוֹ שֶׁל הַמְּשׁוֹרֵר — בַּעַל שֵׁם טוֹב.

שִׁירָתוֹ הַפִּיּוּטִית מָצְאָה אֶת מְקוֹמָהּ בְּלֵב בְּנֵי אַבְרָהָם וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל; שׁוֹרָה בִּשְׂפַת עִבְרִית, עֲרָבִית וּבִשְׂפוֹת בָּבֶל, וְגַם נוֹצְרִים שָׁרוּ אוֹתָהּ.

הַשִּׁיר כָּבַשׁ שָׁלוֹם בָּאָרֶץ איש הַפִּיּוּטִי וּבְאַרְצוֹת רַבּוֹת מְאֹד, וְאֶת הָעוֹלָם. שִׁיר קִדּוּשׁ יְהוָה וְשָׁלוֹם עוֹלָמִי, פִּיּוּט שֶׁפָּתַח זֶרֶם זֶמֶר חָדָשׁ וְעָתִיק, מְעוֹרֵר אֶת שְׁאִיפוֹת הַשָּׁלוֹם הַהֲדָדִי, תִּקּוּן וְאַחֲוָה מְתוּקֶּנֶת — עַד שֶׁהוּשַׁר בְּבָתֵּי תְּפִלָּה שֶׁל כָּל הַדָּתוֹת.

וְהַשָּׁלוֹם הִתְפַּשֵּׁט וְהִתְפַּשֵּׁט, וּמַעֲשֵׂי שָׁלוֹם הוּרְחֲבוּ בָּאָרֶץ וּבָעוֹלָם.

שָׂמַח וְנִשְׂמַח אִישׁ הַפִּיּוּט; מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְהוָה האֱלֹהִים,
וּבָתבל פָּסְקוּ לְהִתְרַגֵּל לְמִלְחָמָה.
וְרוּחַ אֱלֹהִים – השראה לכָּל שִׁלְטוֹן בָעוֹלָם.

סִפּוּר זֶה מַתְחִיל כָּאן.